martes, 23 de mayo de 2006
ESPAÑA Y EL ISLAM
ESPAÑA Y EL ISLAM (Apuntes de historia y actualidad)
por Antonio Pérez Henares en periodistadigital.com
Hamás, partido integrista musulmán vencedor de las últimas elecciones en Palestina, reclama en su web que Andalucía (su Al-Andaluz) vuelva a manos musulmanas.
No es sino una de tantas manifestaciones de la auténtica obsesión islámica por lo que considera su “paraíso perdido”.
El Islam conquistó España en el siglo VIII y logró traspasar incluso los Pirineos, tomando Toulouse, hasta ser derrotados por Carlos Martel en Poitiers. En la península ibérica tan solo quedaron fuera de su control minúsculos territorios montañosos en el norte peninsular que llevaron durante bastante tiempo una existencia precaria.
En la zona controlada impusieron su proceso de islamización. Se toleran otras religiones siempre que no se haga publica exhibición de fe ni de culto y sus practicantes se convierten en ciudadanos de segunda sin apenas derecho ninguno ni de ocupar cargos ni siquiera de acceso a la propiedad.
En la Península Ibérica (España y Portugal) se da el único caso a escala mundial donde tras haberse impuesto por la conquista de las armas, el Islam a sido obligado a retroceder. La obsesión por Al-Andaluz considerada el punto de retroceso en su planteamiento de conquista del mundo proviene de este hecho. El Islam considera la conquista algo normal y no entiende que después de islamizar una población pueda regresar a la anterior situación. Ni personal ni colectivamente. Un converso al Islam que desee luego dejar esa religión es reo de condena de muerte.
Por norma general en el conjunto de los países conquistados e islamizados ha ido borrando cualquier vestigio de civilizaciones, culturas y, por supuesto, religiones, anteriores hasta dejarlas reducidas a la nada o a una existencia casi clandestina y miserable, con continuos ataques y matanzas. Los cristianos coptos son la mejor prueba de ello. Lo sucedido con los Budas de Afganistán la mejor prueba de su “tolerancia”. En España la Reconquista se prolongó durante casi ocho siglos.
A pesar de los intentos de presentar la cuestión marcada por elementos de “convivencia” entre culturas, la guerra y las hostilidades fueron continuas, con la violencia armada como eje y tan solo algunos periodos de tregua rotos por continuas escaramuzas y agresiones fronterizas. El rescoldo popular que permanece vivo puede detectarse de manera bien clara en las fiestas de moros y cristianos. Por muchos esfuerzos de los vates locales, que ahora han de ser políticamente correctos, lo que queda de manifiesto es el enfrentamiento más descarnado. Sea el lugar Alcoy (Alicante)o Behamahoma (Cádiz)
La permisividad de unos y otros en sus respectivos territorios, mozárabes en tierra mora, y mudéjares en tierra cristiana, estuvo presidida por la subordinación. Poco más que “consentirles” vivir.
Ultimada la Reconquista cristiana quedaron en territorio español importantes contingentes de moriscos. Confrontaciones, abusos y el apoyo de los piratas del norte de África propiciaron la rebelión en tiempos de Felipe II. Se saldo con su definitiva deportación en el siglo XVII. Toda una limpieza étnico-religiosa.
Hasta aquí la historia pasada. Ahora la reciente.
La emigración musulmana a España se produce tan solo de manera masiva a partir de los años 80. Se estima actualmente en un millón. Son, fundamentalmente, marroquíes.
Durante años no hay síntomas integristas. La interlocución es laica (ATIME: sindicato de trabajadores marroquíes).
La permisividad con su religión es seña de identidad de la población española.
La penetración wahabi (integrismo sunita patrocinado por Arabia Saudita) se deja notar en la construcción de mezquitas, exportación de imanes, cambio de hábitos en el colectivo. Velos, rostros totalmente tapados y hasta burkas empiezan a aparecer en el paisaje urbano.
Se van formando algunos guetos en determinadas ciudades. Hay quejas de comportamientos intolerantes y agresivos. Insultos a muchachas jóvenes, actitudes exigentes y al mismo tiempo no recíprocas. Se produce algún estallido social: El Ejido.
El trauma se produce el 11-M. Es el mayor atentado de la historia de España. Son casi 200 los muertos y miles los heridos. Los autores son musulmanes y lo ejecutan en nombre de Ala y la guerra santa.
Pero la población española supo distinguir. No se produjo ninguna oleada xenófoba, que aún repudiable hubiera podido entenderse como una reacción primaria. Se circunscribe el hecho a los terroristas. El ministro Alonso advierte de lo que se está cociendo en algunos de sus centros religiosos y se propone controlarlos. Se monta un pequeño escándalo so pretexto de libertad religiosa. El ministro lo plantea desde la simple lucha antiterrorista sin que pueda argüirse excusa alguna. Se incrementan las detenciones de células islámicas.
Zapatero proclama su teoría universal de la Alianza de Civilizaciones
España queda al margen de las noches de coches quemados de Francia y contempla con cierta distancia el tema de las caricaturas de Mahoma. La posición gubernamental, mas que tibia, fría y hasta vergonzante, en defensa de los derechos humanos y las libertades básicas, merece críticas bastante extensas y tan solo algún apoyo mas o menos camuflado de los sectores que se auto consideran “progresistas”.
Las autoridades islámicas se descuelgan con la reivindicación de que sus mujeres puedan llevar velos en las fotografías del DNI, algo que ahora esta prohibido para facilitar el reconocimiento.
La situación parece presidida por una normalidad en la convivencia. Algunos estudiosos alertan, sin embargo, que bajo esa apariencia se mueven poderosas corrientes que pueden desembocar en situaciones ahora impensables y que el integrismo está avanzando a pasos agigantados mientras que la postura de la sociedad española es cada vez más recelosa y crece la demanda de que los musulmanes cumplan escrupulosamente con las leyes, la constitución y respeten los derechos humanos sin ampararse en hechos culturales ni religiosos.
ספרד והאיסלם
חמאס, מפלגה מוסלמית המנצחת בבחירות האחרונות בפלסטין, דורשת באתר האינטרנט שלה שאנדלוסיה (אזור בספרד
תוחזר לידיהם של המוסלמים.
זה לא יותר מעוד אחת מן התגובות של האוסבסיה האיסלמית למה שהם קוראים "הגן עדן האבוד" שלהם.
האיסלם כבש את ספרד במאה השמונה ואך הגיעו לטולוז שבצרפת עד שנעצרו ע''י קארלוס מארטל בפויטירס. בפנינסולה האיברית נשארו מחוץ לידיים המוסלמיות אזורים הרריים קטנים בצפון הפנינסולה. באזור הכיבוש התחילו את תהליך "האיסלמיות". מותר להמאין בדתות אחרות כל עוד לא רואים בציבור והמאמינים נהיים בצורה אוטומטית אזרחים סוג ב' בלי אפילו זכות להיות בתפקידים ובעלי מגורים.
בפנינסולה האיברית (ספרד ופורטוגל יש את הדוגמא היחידה בהיסטוריה של עם שכובש בדרך אלימה ונאלץ לעזוב. האובססיה על על-אנדלוז (אנדלוסיה בערבית נובעת מעובדה זאת ברצון האיסלמי של כיבוש עולמי. האיסלם חושב על כיבוש כמשהו טבעי ולא מבין שלאחר תהליך איסלמיות אוכלוסיה יכולה לחזור לקדמותה. בן אדם שהתאסלם לאיסלם ורוצה לחזור לדת הקודם שלו נהיה אסיר בעל עונש מוות. בכלליות בכל המדינות הכבושות על ידי האיסלם נמחקו במשך הזמן כל השרידים של תרבויות, אוכלוסיות וכמובן דתות שונות עד להשאיר אותם כאוכלוסיות קטנות עם התקפות תמידיות.
גם לאחר הניסיונות להביא אלמנטים של דו קיום בין התרבויות, המלחמה והאלימות היו תמיד נוכחים, עם האלימות החמושה כציר מרכזי ורק תקופות קצרות של שלום שבורות בדרך כלל בגלל מריבות ו בעיות בגבולות.
בסוף הכיבוש בחזרה ע''י הנוצרים נשארו בטריטוריה הספרדית קבוצות גדולות של מוסלמים. קרבות ואלימות ועוד עם העזרה של הפירטים מצפון אפריקה הביאו למרד לשילטון של פליפה השני. כתוצאה מכך התרחש הגירוש האטני-דתי של כל המוסלמים מספרד.
עד כה ההיסטוריה הקדומה ועכשיו החדשה.
ההגירה המוסלמית לספרד נהייה מסיבית רק משנות השמונים. ומעריכים אשר יש עכשיו כמיליון מוסלמים, רובם מרוקאים.
הכניסה הווהבית (קבוצה מערב הסאודי מראה את עצמה באוכלוסיה על ידי בנייה של מסגדים, בנדנות, נשים שלא מראות יותר מן הפנים ואפילו בורקס יש בנוף האורבני. לאט לאט נבנים אזורי מגורי ספציפים שלהם בערים. יש תלונות על התנהוגות לא טובה, קללות לעבר צעירות, תגובות לא במקום ומביא פיצוץ חברתי.
הטראומה האמיתית בא עם הפיגוע לרכבות של הראשון במאי. הפיגוע הגדול ביותר בתולדות ספרד. כמעט 200 ההרוגים ואלפי פצועים. המבצעים, מוסלמים ומכדישים אותו על שם עלאה והמלחמה הקדושה. אך הציבור הספרדי ידע איפה לשים גבולות ולא התרחש גל צנופובי. השר אלונסו מזהיר על מה שמתבשל במרכזיים דתיים מוסלמים ומתכוון לבקר עליהם. השר מסביר זאת כלחימה נגד טרוריזם בלי להשאיר מקום לספקות.
ספרד מסתכלת מהצד על הלילות של מכוניות שרופות בפריז ומסתכלת מרחוק על הקריקטורות של מוחמד הנביא. העמדה של ממשלת ספרד היא קרה ומחביאה את עצמה מאחורי זכויות האדם, דבר אשר נותן לקבוצות מוסלמיות להתפתח. הרשויות האיסלמיות מתעקשות שנשיהם יופיעו בצילום של תעודות זאות עם הפנים מכוסות, דבר שאסור לפי החוק כדי לזהות אנשים.
המצב נראה יציב כרגע. אך יש כאלה שמזהירים שביציבות הזאת יש תנועות שיכולות לגרום לתוצאות שלא חושבים עליהם אפילו בזמן שהממשלה הספרדית דורשת מהמוסלמים לנהוג על פי החוק, החוקה וישמרו על זכויות האדם..
©Israel Latina ISSN:1565-7442 es una publicación de ©Papaito Creaciones Digitales, Teléfono: (0972) 49+++++++ E-mail.
Estadisticas
por Antonio Pérez Henares en periodistadigital.com
Hamás, partido integrista musulmán vencedor de las últimas elecciones en Palestina, reclama en su web que Andalucía (su Al-Andaluz) vuelva a manos musulmanas.
No es sino una de tantas manifestaciones de la auténtica obsesión islámica por lo que considera su “paraíso perdido”.
El Islam conquistó España en el siglo VIII y logró traspasar incluso los Pirineos, tomando Toulouse, hasta ser derrotados por Carlos Martel en Poitiers. En la península ibérica tan solo quedaron fuera de su control minúsculos territorios montañosos en el norte peninsular que llevaron durante bastante tiempo una existencia precaria.
En la zona controlada impusieron su proceso de islamización. Se toleran otras religiones siempre que no se haga publica exhibición de fe ni de culto y sus practicantes se convierten en ciudadanos de segunda sin apenas derecho ninguno ni de ocupar cargos ni siquiera de acceso a la propiedad.
En la Península Ibérica (España y Portugal) se da el único caso a escala mundial donde tras haberse impuesto por la conquista de las armas, el Islam a sido obligado a retroceder. La obsesión por Al-Andaluz considerada el punto de retroceso en su planteamiento de conquista del mundo proviene de este hecho. El Islam considera la conquista algo normal y no entiende que después de islamizar una población pueda regresar a la anterior situación. Ni personal ni colectivamente. Un converso al Islam que desee luego dejar esa religión es reo de condena de muerte.
Por norma general en el conjunto de los países conquistados e islamizados ha ido borrando cualquier vestigio de civilizaciones, culturas y, por supuesto, religiones, anteriores hasta dejarlas reducidas a la nada o a una existencia casi clandestina y miserable, con continuos ataques y matanzas. Los cristianos coptos son la mejor prueba de ello. Lo sucedido con los Budas de Afganistán la mejor prueba de su “tolerancia”. En España la Reconquista se prolongó durante casi ocho siglos.
A pesar de los intentos de presentar la cuestión marcada por elementos de “convivencia” entre culturas, la guerra y las hostilidades fueron continuas, con la violencia armada como eje y tan solo algunos periodos de tregua rotos por continuas escaramuzas y agresiones fronterizas. El rescoldo popular que permanece vivo puede detectarse de manera bien clara en las fiestas de moros y cristianos. Por muchos esfuerzos de los vates locales, que ahora han de ser políticamente correctos, lo que queda de manifiesto es el enfrentamiento más descarnado. Sea el lugar Alcoy (Alicante)o Behamahoma (Cádiz)
La permisividad de unos y otros en sus respectivos territorios, mozárabes en tierra mora, y mudéjares en tierra cristiana, estuvo presidida por la subordinación. Poco más que “consentirles” vivir.
Ultimada la Reconquista cristiana quedaron en territorio español importantes contingentes de moriscos. Confrontaciones, abusos y el apoyo de los piratas del norte de África propiciaron la rebelión en tiempos de Felipe II. Se saldo con su definitiva deportación en el siglo XVII. Toda una limpieza étnico-religiosa.
Hasta aquí la historia pasada. Ahora la reciente.
La emigración musulmana a España se produce tan solo de manera masiva a partir de los años 80. Se estima actualmente en un millón. Son, fundamentalmente, marroquíes.
Durante años no hay síntomas integristas. La interlocución es laica (ATIME: sindicato de trabajadores marroquíes).
La permisividad con su religión es seña de identidad de la población española.
La penetración wahabi (integrismo sunita patrocinado por Arabia Saudita) se deja notar en la construcción de mezquitas, exportación de imanes, cambio de hábitos en el colectivo. Velos, rostros totalmente tapados y hasta burkas empiezan a aparecer en el paisaje urbano.
Se van formando algunos guetos en determinadas ciudades. Hay quejas de comportamientos intolerantes y agresivos. Insultos a muchachas jóvenes, actitudes exigentes y al mismo tiempo no recíprocas. Se produce algún estallido social: El Ejido.
El trauma se produce el 11-M. Es el mayor atentado de la historia de España. Son casi 200 los muertos y miles los heridos. Los autores son musulmanes y lo ejecutan en nombre de Ala y la guerra santa.
Pero la población española supo distinguir. No se produjo ninguna oleada xenófoba, que aún repudiable hubiera podido entenderse como una reacción primaria. Se circunscribe el hecho a los terroristas. El ministro Alonso advierte de lo que se está cociendo en algunos de sus centros religiosos y se propone controlarlos. Se monta un pequeño escándalo so pretexto de libertad religiosa. El ministro lo plantea desde la simple lucha antiterrorista sin que pueda argüirse excusa alguna. Se incrementan las detenciones de células islámicas.
Zapatero proclama su teoría universal de la Alianza de Civilizaciones
España queda al margen de las noches de coches quemados de Francia y contempla con cierta distancia el tema de las caricaturas de Mahoma. La posición gubernamental, mas que tibia, fría y hasta vergonzante, en defensa de los derechos humanos y las libertades básicas, merece críticas bastante extensas y tan solo algún apoyo mas o menos camuflado de los sectores que se auto consideran “progresistas”.
Las autoridades islámicas se descuelgan con la reivindicación de que sus mujeres puedan llevar velos en las fotografías del DNI, algo que ahora esta prohibido para facilitar el reconocimiento.
La situación parece presidida por una normalidad en la convivencia. Algunos estudiosos alertan, sin embargo, que bajo esa apariencia se mueven poderosas corrientes que pueden desembocar en situaciones ahora impensables y que el integrismo está avanzando a pasos agigantados mientras que la postura de la sociedad española es cada vez más recelosa y crece la demanda de que los musulmanes cumplan escrupulosamente con las leyes, la constitución y respeten los derechos humanos sin ampararse en hechos culturales ni religiosos.
ספרד והאיסלם
חמאס, מפלגה מוסלמית המנצחת בבחירות האחרונות בפלסטין, דורשת באתר האינטרנט שלה שאנדלוסיה (אזור בספרד
תוחזר לידיהם של המוסלמים.
זה לא יותר מעוד אחת מן התגובות של האוסבסיה האיסלמית למה שהם קוראים "הגן עדן האבוד" שלהם.
האיסלם כבש את ספרד במאה השמונה ואך הגיעו לטולוז שבצרפת עד שנעצרו ע''י קארלוס מארטל בפויטירס. בפנינסולה האיברית נשארו מחוץ לידיים המוסלמיות אזורים הרריים קטנים בצפון הפנינסולה. באזור הכיבוש התחילו את תהליך "האיסלמיות". מותר להמאין בדתות אחרות כל עוד לא רואים בציבור והמאמינים נהיים בצורה אוטומטית אזרחים סוג ב' בלי אפילו זכות להיות בתפקידים ובעלי מגורים.
בפנינסולה האיברית (ספרד ופורטוגל
יש את הדוגמא היחידה בהיסטוריה של עם שכובש בדרך אלימה ונאלץ לעזוב. האובססיה על על-אנדלוז (אנדלוסיה בערבית נובעת מעובדה זאת ברצון האיסלמי של כיבוש עולמי. האיסלם חושב על כיבוש כמשהו טבעי ולא מבין שלאחר תהליך איסלמיות אוכלוסיה יכולה לחזור לקדמותה. בן אדם שהתאסלם לאיסלם ורוצה לחזור לדת הקודם שלו נהיה אסיר בעל עונש מוות. בכלליות בכל המדינות הכבושות על ידי האיסלם נמחקו במשך הזמן כל השרידים של תרבויות, אוכלוסיות וכמובן דתות שונות עד להשאיר אותם כאוכלוסיות קטנות עם התקפות תמידיות.
גם לאחר הניסיונות להביא אלמנטים של דו קיום בין התרבויות, המלחמה והאלימות היו תמיד נוכחים, עם האלימות החמושה כציר מרכזי ורק תקופות קצרות של שלום שבורות בדרך כלל בגלל מריבות ו בעיות בגבולות.
בסוף הכיבוש בחזרה ע''י הנוצרים נשארו בטריטוריה הספרדית קבוצות גדולות של מוסלמים. קרבות ואלימות ועוד עם העזרה של הפירטים מצפון אפריקה הביאו למרד לשילטון של פליפה השני. כתוצאה מכך התרחש הגירוש האטני-דתי של כל המוסלמים מספרד.
עד כה ההיסטוריה הקדומה ועכשיו החדשה.
ההגירה המוסלמית לספרד נהייה מסיבית רק משנות השמונים. ומעריכים אשר יש עכשיו כמיליון מוסלמים, רובם מרוקאים.
הכניסה הווהבית (קבוצה מערב הסאודי
מראה את עצמה באוכלוסיה על ידי בנייה של מסגדים, בנדנות, נשים שלא מראות יותר מן הפנים ואפילו בורקס יש בנוף האורבני. לאט לאט נבנים אזורי מגורי ספציפים שלהם בערים. יש תלונות על התנהוגות לא טובה, קללות לעבר צעירות, תגובות לא במקום ומביא פיצוץ חברתי.
הטראומה האמיתית בא עם הפיגוע לרכבות של הראשון במאי. הפיגוע הגדול ביותר בתולדות ספרד. כמעט 200 ההרוגים ואלפי פצועים. המבצעים, מוסלמים ומכדישים אותו על שם עלאה והמלחמה הקדושה. אך הציבור הספרדי ידע איפה לשים גבולות ולא התרחש גל צנופובי. השר אלונסו מזהיר על מה שמתבשל במרכזיים דתיים מוסלמים ומתכוון לבקר עליהם. השר מסביר זאת כלחימה נגד טרוריזם בלי להשאיר מקום לספקות.
ספרד מסתכלת מהצד על הלילות של מכוניות שרופות בפריז ומסתכלת מרחוק על הקריקטורות של מוחמד הנביא. העמדה של ממשלת ספרד היא קרה ומחביאה את עצמה מאחורי זכויות האדם, דבר אשר נותן לקבוצות מוסלמיות להתפתח. הרשויות האיסלמיות מתעקשות שנשיהם יופיעו בצילום של תעודות זאות עם הפנים מכוסות, דבר שאסור לפי החוק כדי לזהות אנשים.
המצב נראה יציב כרגע. אך יש כאלה שמזהירים שביציבות הזאת יש תנועות שיכולות לגרום לתוצאות שלא חושבים עליהם אפילו בזמן שהממשלה הספרדית דורשת מהמוסלמים לנהוג על פי החוק, החוקה וישמרו על זכויות האדם..
©Israel Latina ISSN:1565-7442 es una publicación de ©Papaito Creaciones Digitales, Teléfono: (0972) 49+++++++ E-mail.
Estadisticas
